ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
168-08
30/05/2011
|
בפני השופט:
1. יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא
2. נחמה מוניץ
3. שאהר אטרש
|
| - נגד - |
התובע:
תופיק חסן עמאשה
עו"ד סאלח עבדאללה
|
הנתבע:
המועצה המקומית מג'דל שמס
עו"ד חוסיין מחמיד
|
| החלטה |
כב' השופט יצחק כהן, אב"ד - סגן נשיא:
א.
פתח דבר :
1. בפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט [נוסח מלא ומעודכן] (להלן: "
הפקודה").
עיקרה של בקשה זו בבקשת הסעדים הבאים :
א. לאכוף על המועצה המקומית מג'דל שמס (להלן:"
המשיבה") בקנס, לציית לפסק הדין שניתן ביום 25.11.90 בת.א. 192/90 בבית משפט השלום בקרית שמונה (להלן: "
בקשה 1").
ב. לאכוף על המשיבה בקנס, לציית לצו המניעה הקבוע שניתן בהמר' 170/90 בבית משפט השלום בקרית שמונה (להלן: "
בקשה 2").
ג. לאכוף על המשיבה בקנס, לציית לפסק הדין שניתן בע"א 168/08 בבית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: "
בקשה 3").
ב.
הליכים קודמים:
1. המבקש, תושב הכפר בוקעאתא אשר ברמת הגולן (להלן:
"המבקש"), הינו הבעלים של מקרקעין לא מוסדרים בשטח של 900 מ"ר מאדמות כפר מג'דל שמס (להלן:
"החלקה"), אשר נמצאת בצמוד לחצר בית הספר היסודי בכפר מג'דל שמס (להלן:
"הכפר"), ומשמשת כחלק ממנו.
2. מזה שנים רבות משתמשת המשיבה בחלקה לצרכי בית הספר. בשנת 1990, התנהל בין הצדדים הליך משפטי בשאלת השימוש והחזקה בחלקה, בסופו של ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ולפיו הוסכם והוצהר, כי המבקש הינו הבעלים של החלקה וכי המשיבה אינה רשאית לעשות בה כל שימוש ללא הסכמתו (ת.א. 192/90 של בית משפט השלום קריית שמונה).
3. כעבור כשנה, ובמהלך הלוויה לקרוב משפחה של המבקש אשר בה נכחו מכובדים מהעדה הדרוזית, הצהיר המבקש בפומבי כי בכוונתו להעניק לבני העדה את החלקה במתנה, כמחווה לכבוד שהם העניקו למנוח במהלך ההלוויה.
4. עקב חילוקי דעות על רקע כבוד העדה, דחו נכבדי העדה את הצעת המבקש וחתמו על מסמך בו הם מודיעים כי הם מסרבים לקבל את החלקה כמתנה, מגנים את מעשיו של המבקש ומנדים אותו מן העדה (להלן: "
מסמך הנידוי").
5. מאותה עת, נחשב המבקש כמנודה חברתית ודתית ואילו המשיבה המשיכה, כל העת, להשתמש בחלקה כחלק מחצר בית הספר.
6. במהלך שנת 1994 גרמה המשיבה לזיפות החלקה ולשינוי יעודה למבנה ציבור .
7. במכתב מיום 3.4.2003 דרש המבקש מן המשיבה לשלם לו דמי שימוש ראויים עבור השימוש בחלקה והיא לא נענתה, לכן הגיש המבקש בשנת 2004, תביעה לתשלום דמי שימוש כנגדה בבית המשפט השלום בנצרת (ראו: ת.א. 5845/04 של ביהמ"ש השלום בנצרת) .
8. בכתב תביעתו טען המבקש, כי עסקת המתנה לא השתכללה שכן המתנה ניתנה לגוף אשר אינו בעל אישיות משפטית ו/או כשרות משפטית. המתנה לא ניתנה למשיבה, אלא לבני העדה הדרוזית ברמת הגולן, והמשיבה איננה גוף מייצג של בני העדה.
עוד נטען, כי גם אם ניתן לראות במסמך המתנה התחייבות לתת מתנה, הרי משלא הושלמה העסקה ברישום ולא שולמו המיסים בגינה, המבקש רשאי לחזור בו ממנה ובפרט לאחר נידויו מהעדה ויחסם המחפיר של בני העדה אליו.
עוד הסתמך המבקש על מסמך הביטול וטען, כי סירובם של מכובדי העדה לקבל את המתנה מכשיל אף הוא את עסקת המתנה.
לעניין שווי דמי השימוש, נסמך המבקש על חוות דעת שמאי מטעמו אשר העריך את דמי השימוש השנתיים בחלקה בכ- 6,500$ לשנה ביעודם למגורים. לטענתו, שינוי יעוד החלקה שיזמה המשיבה נעשה בלי ידיעתו וללא הסכמתו.
9. מנגד טענה המשיבה, כי תביעת המבקש לתשלום דמי שימוש בגין השימוש אשר נעשה בחלקה עד שנת 1997 התיישנה וכי יש להעריך את דמי השימוש בחלקה לפי השימוש בפועל דהיינו, כמבנה ציבור.